„Niccolò Machiavelli e i suoi tempi, כרך II“ מאת פסקואלה וילארי הוא חיבור היסטורי, שככל הנראה נכתב בראשית המאה העשרים. יצירה זו מעמיקה בחייו ובתקופתו של הפילוסוף הפוליטי הנודע ניקולו מקיאוולי, ובוחנת את ההקשר התרבותי והפוליטי של איטליה בתקופת הרנסאנס. וילארי בוחן את יחסי הגומלין בין האירועים הפוליטיים הכאוטיים של התקופה לבין פריחת האמנויות והספרות, תוך שהוא שוזר תובנות על דמויות היסטוריות מרכזיות ועל תנועות שעיצבו את מחשבתו של מקיאוולי. בתחילת הכרך, הסיפור מציב את הבמה באמצעות דיון בחשיבותה של תקופת כהונתו של האפיפיור יוליוס השני ובפריחה המקבילה של האמנויות, שבה בלטו דמויות כמו לאונרדו דה וינצ'י, מיכלאנג'לו ורפאל. וילארי ממחיש כיצד תקופה זו התאפיינה הן בסערה פוליטית והן בחדשנות אמנותית, ומדגיש את הקשר בין האירועים שהעניקו השראה לכתביו של מקיאוולי לבין הרנסאנס התרבותי הרחב יותר. הטקסט מציב את התוצאות הטרגיות של המאבקים הפוליטיים מול התחייה התוססת של הביטוי האמנותי, ובכך מספק רקע להבנת תאוריותיו של מקיאוולי בהקשר של הזרמים ההיסטוריים והתרבותיים של תקופתו.