השטן” של ארטורו גראף הוא מחקר פילוסופי שנכתב בשלהי המאה ה-19. יצירה זו בוחנת את המושג של השטן, באמצעות השתמעות ממיתוסים, אגדות ופרשנויות תיאולוגיות שונות. גראף מבחן את התפתחות הדמות של שטן, משורשיה בדתות העתיקות ועד להצגתה בנצרות, ומציע תובנה לגבי הפחד וההשפעה של הרע על האנושות. בתחילת הטקסט, המחבר מקדיש את יצירתו לכותב אחר, אדמונדו דה אמיציס, ומציין את כוונתו להציג גרסה נגישה יותר של האמונות בנוגע לשטן מאשר אלו המופיעות בדרך כלל בטקסטים אקדמיים. גראף מדן בנושאים מרכזיים הקשורים להתפתחות התדמית של השטן, ומביא מיתוסים מתרבויות שונות המציגים אותו כאלוהים נפלה וככוח רע בטבע. הקטע הראשון מסדיר את הרקע לחקר מעמיק יותר של מקורות והביטויים של השטן באמונות שונות, ומרמז כי הפרקים הבאים יעסקו בהיבטים ההיסטוריים, הפסיכולוגיים והמוסריים של התפישה של השטן בעתים שונות.