„Ao Entardecer (Contos Varios)“ מאת ויסקונדט אלפרדו ד'אקרנול טונאי הוא אוסף של סיפורים קצרים שנכתבו בראשית המאה ה־20. הסיפורים שוזרים יחד נושאים של מחלה, מאבקים משפחתיים ופרשנות חברתית, ומציעים מבט מהורהר על רגשות אנושיים ועל קשרים בין בני אדם. במרכז הסיפור הפותח עומד ילד צעיר בשם אלברטו, שבריאותו השברירית ורוחו הבלתי־נכנעת מכינות את הקרקע לבחינה נוגעת ללב של אהבה, תקווה וייאוש אל מול המוות. פתיחת הסיפור מציגה בפנינו את אלברטו, ילד חולני הנוסע עם משפחתו מסאו פאולו לריו דה ז'ניירו. במהלך המסע ברכבת נחשף מאבקו של אלברטו במחלה קשה, המחלחלת לשיחות עם הוריו המודאגים ועם המטפלים בו. הילד מנסה לשמור על רוח עליזה, ומוצא שמחה בתצפיות קטנות על העולם שבחוץ, אף על פי שהוא סובל. חוסנו ותשוקתו לידע ניכרים בהרהוריו, כשהוא מביע כמיהה לנסוע וללמוד. בתוך סערת הרגשות של ההורים לנוכח מצבו הבריאותי הרעוע של ילדם, אהבתם וייאושם הולכים ונפרשים, ומבהירים שגורלו של הילד מטיל צל כבד על מסעה של המשפחה.