מערכות המארגנות את עצמן", בעריכת ג'יימס אמט גרבי, היא פרסם מדעי שנכתב בשלהי שנות ה-60 של המאה ה-20. הספר מקבץ מאמרים שהוצגו בסימפוזיום שעסק בחקרים חדשים בתחום מערכות המארגנות את עצמן, במיוחד בהקשר של מודלים עצביים והתנהגות חשמלית במערכות ביולוגיות. הספר מציג שיטות ומתדידות שונות בתחום, ובהן ההיפותזה האיונית, מודלים עצביים ורשתות למידה אדפטיביות. בפתח הספר מופיע מאמר המבוא של גרבי, המציג את מטרות הסימפוזיום ומדגיש את החשיבות של המאמרים האסופים לקהל מדעי רחב יותר. הטקסט מדגיש את החשיבות של המושג של מארגנות עצמית בהבנת מערכות מורכבות, במיוחד בהקשר של תהליכים ביולוגיים. הספר מציע את הבסיס למאמרים הבאים, העוסקים ראשית בהיפותזה האיונית ובמודלים עצביים, אשר מדברים על התנהגותם של עצבים על בסיס נתונים אמפיריים ומסגרות תיאורטיות שפותחו על ידי מדענים מוקדמים. המבוא מכין את הדרך לחקר עמוק יותר בעקרונות המארגנות העצמית, הן במערכות ביולוגיות והן במערכות מלאכותיות.
המאמרים המופיעים בספר זה הוצגו בכנסייה שעסקה בנושא מערכות אוטומטיות לארגון עצמי, אשר אורגנה על ידי משרד המחקר הימי ונערכה במכון הטכנולוגיה של קליפורניה, בפאסדינה, קליפורניה, ב-14 בנובמבר 1963.