„חינוך וחיים טובים“ מאת ברטרנד ראסל הוא חיבור פילוסופי על תורת החינוך, שנכתב בראשית המאה ה־20. הספר עוסק במורכבויותיו של החינוך, דן במטרה לטפח אופי ואינטליגנציה אצל ילדים תוך התמודדות עם ההשפעות החברתיות על שיטות החינוך. הוא דוגל במערכת חינוך מתוקנת השואפת להיות דמוקרטית ומכילה, ומדגיש את חשיבותו של פיתוח האופי בטיפוח חיים טובים. פתיחת הטקסט מכינה את הקרקע לבחינה ביקורתית של פילוסופיות חינוכיות, ומשקפת את דאגותיו של ראסל כהורה המבקש חוויה חינוכית טובה יותר עבור ילדיו. הוא מתאר את האתגרים העומדים בפני הורים המתקשים למצוא מוסדות חינוך מספקים בתוך מערכות רווחות הגדושות במגבלות ובפגמים. המבוא מדגיש את נחיצותה של רפורמה חינוכית, המבוססת על חזון לטיפוח יחידים המסוגלים לשיפוט עצמאי, תוך התחשבות בתובנות פסיכולוגיות מודרניות בנוגע לעיצוב האופי, במיוחד בתקופת הילדות המוקדמת. מטרתו של ראסל היא להניח יסוד לעקרונות חינוכיים המעניקים עדיפות להתפתחותם המקיפה של ילדים, הן כיחידים בעלי ידע והן כבעלי מידות טובות.