„Romanceiro Geral” מאת תאופילו בראגה הוא אוסף של שירים ובלדות פורטוגזיים מסורתיים, שנאסף בסוף המאה ה־19. אנתולוגיה זו שואבת ממסורות הסיפור שבעל־פה העשירות של פורטוגל, וכוללת סיפורים המשקפים נושאים שונים כגון אהבה, מלחמה ואבירות, ולעיתים קרובות בוחנת את חוויותיהן של דמויות אהובות באמצעות נרטיבים פיוטיים. פתיחתו של „Romanceiro Geral” משרה נימה מחקרית, מציגה את חשיבותה של השירה העממית בתולדות הספרות של פורטוגל ואת התפתחותה ממקורותיה בימי הביניים בהשפעתן של תרבויות שונות. הוא מדגיש כיצד הושפעו שירים אלה משינויים בנורמות החברתיות—ובייחוד מהצטמצמות תפקידה של השירה העממית במנהגים הליטורגיים לאחר ועידת טרנטו ומהשפעתם הגוברת של סגנונות זרים. לאחר הקדמה הקשרית זו, הטקסט מציג מיד כמה בלדות, שבהן מופיעים מוטיבים חוזרים של דמויות אינפנטה (נסיכות) ושל קשריהן הרומנטיים, ובכך מציג את העוצמה האסתטית והרגשית של הנרטיבים העממיים הפורטוגזיים.