"The Practice of Osteopathy" מאת קארל פיליפ מק'קונל וצ'ארלס קלייטון טיל הוא פרסום מדעי שנכתב בראשית המאה העשרים. החיבור משמש ספר לימוד מקיף ברפואה האוסטאופתית, ומספק הן תיאוריה יסודית והן הדרכה מעשית לסטודנטים ולמטפלים בתחום. מוקדו העיקרי הוא הסבר, אבחון וטיפול במחלות על פי עקרונות האוסטאופתיה, תוך הדגשה מיוחדת של סיבות אנטומיות ותיקון ידני על פני התערבויות תרופתיות או ניתוחיות בעיקרן. פתיחת החיבור מציגה את הפילוסופיה ואת ההקשר ההיסטורי של האוסטאופתיה, ומבליטה את אנדרו טיילור סטיל כמייסד ואת פרישתו המהפכנית מן הרפואה המקובלת. המחברים מדגישים כי האוסטאופתיה מוגדרת בגישתה הייחודית לסיבות המחלה — ובמיוחד בזיהוי ובתיקון של נגעים מבניים (יישור לקוי ותפקוד לקוי בעצמות, בשרירים, ברצועות וברקמות אחרות) שלפי האמונה מעכבים את זרימת העצבים והדם, ובכך מובילים למחלה. הטקסט מפרט את סוגי הנגעים, את משמעותם האטיולוגית ואת השפעתם המערכתית, ומכין את הקרקע לאופן שבו אוסטאופתים מאבחנים באמצעות בדיקה גופנית מדוקדקת, בייחוד של עמוד השדרה ושל מבנים מוסקולוסקלטליים קשורים. ההתחלה גם מעמידה את ההבחנות האבחוניות והפילוסופיות המחמירות בין האוסטאופתיה לבין צורות אחרות של טיפול ידני או רפואה מבוססת תרופות, ומציבה אותה כדיסציפלינה אינטגרטיבית והוליסטית המושתתת על אנטומיה, פיזיולוגיה וכבוד ליכולות הריפוי הטבעיות של הגוף.