"סוף השביל: המערב הרחוק מניו מקסיקו ועד בריטיש קולומביה" מאת פאוול הוא חיבור היסטורי שנכתב בראשית המאה העשרים. הספר נראה כמתעד את השינוי ואת שרידי הגבול האמריקני שנותרו, במסע מניו מקסיקו צפונה עד בריטיש קולומביה. נושאו הסביר הוא חקירת הנוף והחברה גם יחד בקצה המערבי של צפון אמריקה, תוך התמקדות באופן שבו חלוציות, התיישבות ופיתוח מודרני שינו את אופיו של המערב. יצירה זו תעניין קוראים הנמשכים לימיו האחרונים של הגבול הצפון־אמריקני ולמגוון העמים והתרבויות שישבו בו. פתיחת הספר מציגה מבוא רחב לירושת ההגירה מערבה, ומדגישה את הרעיון שהמסע האמריקני הגיע לגבולו הגאוגרפי האחרון באוקיינוס השקט. פאוול מנגיד דימויים רומנטיים של ה"מערב הפרוע" עם המציאות המשתנה, אך המתמדת, של חיי הגבול בראשית שנות ה־1900, ומתמקד תחילה בניו מקסיקו. הנרטיב מעמיק בשינוי הדרמטי של מקומות כמו דמינג ועמק מימברס, שבהם השקיה ומתיישבים חדשים המציאו מחדש מה שנחשב פעם מדבר שומם. המחבר נעזר בחוויות מסע ממקור ראשון — לעיתים במכונית או בכלי תחבורה קשוחים — כדי לצייר תמונות חיות של חלוצים מודרניים, קהילות היספניות וילידיות, שרידי תרבות הבוקרים והמחפשים, והנופים החברתיים והכלכליים הייחודיים של האזור. פתיחה זו קובעת את הטון לשילוב מרתק של זיכרונות מסע, כתיבה מקומית צבעונית ותצפית חדה על המערב האמריקני המשתנה.