נשים: מחקר של וילה מור” הוא מאמר פילוסופי פמיניסטי שנכתב בתחילת המאה ה-20. הספר בוחן האם קיים הבדל מהותי בין נשים לגברים שחורג מהשפעת התנאים החברתיים, ומציע כי הכוח היצירתי המיוחד של נשים נמצא בטיפוח הגדילה האנושית והחיים המוסריים, בעוד גברים מתמחים ביצירת מערכות וצורות מודעות. המאמר מציע השערה מרכזית שמתבססת על האם: אנרגיה הנשים מתמקדת יותר בחיים הבלתי מודעים (גדילה, אינטואיציה, רגש), בעוד אנרגיה הגברים מתמקדת יותר בחיים המודעים (צורה, שיפוט, אבסטרקציה). מכאן הוא מסיק כי נשים מייצרות אנשים והרמוניה פנימית, בעוד גברים בונים מערכות – שניהם דרושים ומשלימים זה לזה. הספר מביקר את המוסר המסורתי ככלי גברי לשמירה על המערכות דרך חוקים בלתי אישיים ועונשים, ומעודד נשים לפתח ערכים עצמאיים, מבוססים על פסיכולוגיה ודת, שמתבססים על אהבה יצירתית והבנה בלתי פחדנית של החוויה האנושית. הספר מקולט את הנשים להכיר את עצמן, להימנע מאידאלי “טוהרה” מגבילים, ולהביא את אופיין הנשי לחיי הציבור – בתחומים כמו רווחה, צדק ורפורמה. הוא מחשיב את האמנות כמקום שבו נפגשים החיים הבלתי מודעים עם הצורות המודעות, ומציע כי נשים מצליחות באמנויות שקרובות לאישיותן האמיתית ולחוויותיהן המעשיות. בסיום, הספר מקולט את הנשים להעריך מחדש את מטרותיהן ואת שיעוריהן, כדי ששני המינים יוכלו לשתף יחד כיצירים שווים ומשלימים של החיים האנושיים ומוסדותיהם.