"A los pies de Venus (los Borgia)" מאת ויסנטה בלאסקו איבנייס הוא רומן שנכתב בראשית המאה ה-20. הוא מצמיד רומן חושני של החברה הגבוהה בריביירה הצרפתית—בין הספרדי הצעיר קלאודיו בורחה ובין האלמנה הארגנטינאית הזוהרת רוסאורה פינדה—להערכה מחודשת ומלומדת של מורשת בני בורג'ה, המונעת בידי דודו הכומר של קלאודיו. הקשת הסבירה מעמידה תשוקה מודרנית, קנאה ומוניטין מול מסע לרומא ומול חשבון היסטורי עם בני בורג'ה המושמצים כל כך. פתיחת הרומן עוקבת אחר קלאודיו כשהוא מבין שחלפה שנה מאושרת מאז איחודם המקרי עם רוסאורה לאחר סערה ליד פֶּנְיִיסְקוֹלָה; הם נוסעים ברחבי אירופה ומתיישבים בקוט ד'אזור, וחיים ב״Venusberg״ מוזהב של אהבה שמתרופף עם שובן של החברה, ההימורים ואולמות הריקודים. קלאודיו, רקדן עני ומשורר ספרדי שאינו נקרא בקרב החבורה הרב-לשונית, מתמרמר על שנחשב לג'יגולו של רוסאורה, צופה במאהבה לשעבר אורדנטה מרחף בלי איום ממשי, דואג לכסף ומייסר אותה בחקירות קנאה בחצות. מכתב מדודו, הקאנון בלטסר פיגרס, מביא ביקור: המלומד הטוב-לב סובל את בני הזוג, נרתע ממונטה-קרלו, ובגנה של רוסאורה פותח בטיעון נלהב לשיקום שמם של בני בורג'ה, בטענה שחטאיהם היו בני זמנם ובחשיפת האופן שבו אגדה ומשוא פנים השחיתו את אלכסנדר השישי ואת לוקרציה. בעוד הדוד לוחץ על קלאודיו לסייע למטרה זו, הוא משרטט את השורשים בחאטיבה ובקנאלס, את עלייתו של אלפונסו דה בורחה (קליקסטוס השלישי) ואת מלכותו האבירית של אלפונסו החמישי ״הנדיב״, ומכוון את מצפן הסיפור אל רומא ואל שאלת בני בורג'ה, אף שמחשבותיו של קלאודיו נסחפות שוב אל רוסאורה.