פלאטרו ואני” של חואן רמון הימנזה הוא שיר בצורת פרוזה שפורסם ב-1914. היצירה מתמקדת בכותב ובחמורו האהוב, פלאטרו – אשר מוזכר כקטן, רך ובעל צבע כסף. דרך חברו התמידי זה, המחבר משקיף על השמחות הפשוטות של החיים, על הזיכרונות ועל האנשים שמסביבו. פלאטרו הופך לסימבול של רך וטהרה; הוא משמש כחבר אמין שמבין הכול – מלבד את השפה האנושית – ומספק חום וחברה לאורך השנים.
דף ויקיפדיה על הספר זה: en.wikipedia.org/wiki/Platero_and_I