"Michael Angelo Buonarroti" מאת צ'ארלס הולרויד הוא חיבור היסטורי שנכתב בראשית המאה העשרים. יצירה זו משמשת כביוגרפיה של אמן הרנסנס הנודע מיכאלאנג'לו, ומתארת את חייו ואת יצירותיו, תוך הסתמכות רבה על עדויות בני זמנו של תלמידיו ועמיתיו, ובמיוחד על "חיי" מאת אסקניו קונדיווי. הטקסט בוחן ככל הנראה את גידולו של מיכאלאנג'לו, את השפעותיו המוקדמות ואת עלייתו לגדולה כרב־אמן בפיסול ובציור. פתיחת הספר מציגה מבוא מעמיק לשושלתו של מיכאלאנג'לו, לגידולו ולשאיפותיו המוקדמות באמנויות. היא דנה ברקע המשפחתי שלו, ומציינת במיוחד את ייחוסו האצילי, ומציגה את מאבקיו הראשונים מול ציפיות המשפחה בנוגע לחינוכו באותיות ולא באמנות. ככל שהוא גדל, הנרטיב ממחיש את תשוקתו הבלתי נדלית לאמנות ואת הרגע שבו הוא בוחר בקריירה כאמן, חרף התנגדות אביו. בסוף פרק זה זוכים הקוראים לחוויות המעצבות של מיכאלאנג'לו, המטפחות את כישוריו ואת תשוקתו לפיסול ולציור, ומכינות את הבמה ליצירות המופת העתידיות שלו.