סיעוד הומניסטי“ מאת ג’וזפין ג. פטרסון ולורטה ט. זדראד הוא פרסם מטא-תיאורטי שעוסק בפילוסופיה ובפרקטיקה של הסיעוד, ונכתב בשלהי המאה ה-20. מטרת הספר היא להציג באופן ברור את עקרונות התיאוריה ההומניסטית של הסיעוד, ולעודד את המטפלים לפתח את עצמם אישית בעת שהם משפיעים באופן חיובי על הקהילות שבהן הם פועלים. הטקסט מציע התבוננות עמוקה בהיבטים הבינאישיים והקיומיים של הפרקטיקה הסיעודית, ומדגיש את החשיבות שבקשר בין בני אדם ובדיאלוג. החלק הראשון של הספר מספק בסיס חזק להבנת האופי הדיאלקטי של הסיעוד, ומציג את הרעיון שהסיעוד הוא במטבעו מאמץ הומניסטי, המתאפיין ביחסים בינאישיים בין מטפלים לחולים. חלק זה מדבר על האתגרים שמתמודדים עם הם מטפלים בשמירה על זהותם ועל תחושת המטרה שלהם בהקשר המשתנה של מערכת הבריאות, ומדגיש את הערך שבתקשורת אמיתית ובפיתוח הדדי. בסיכומו של דבר, הספר מצביע על כך שהסיעוד איננו רק מקצוע טכני, אלא פרקטיקה בעלת אופי יחסי עמוק, השורשיה בחוויות אנושיות; הוא מדגיש את החשיבות שבכך שהמטפלים ישקפו את חוויותיהם האישיות על מנת להעשיר את פרקטיקת הסיעוד שלהם.