הזוהמת בכולרה: הדברים שאחרי המוות“, מאת אלכסנדרוס פאפאדיאמנטס, היא קובץ סיפורים קצרים שהתפרסמו לאחר מותו של המחבר בשלהי המאה ה-19. היצירה מציגה סיפור מרתק העוסק בנושאים כמו מחלה, נטישה וחוזקת הרוח האנושית, במיוחד דרך חוויות הדמות הראשית – המספרת. היא מספרת את הסיפור הטראגי שלה במהלך מגפת הכולרה, ועל הבדלנות של קהילתה כלפיה בתקופת המשבר. הסיפור מתחיל בדיווחה של אישה מבוגרת, המשתפת בחוויותיה הכואבות במהלך המגפה באתונה. היא מתארת באופן חיות את הבדלנות שחוותה כאשר בעלה ואחיה נטשו אותה בשעת המצב הקשה, והיא נותרה לסבול לבדה עם ילדם החדשות. במהלך מאבקה להישרדות בתוכי פחד וייאוש, נחוצותיה מגיעות לשיאן כאשר היא פוגשת פנים מוכרים בבית הכנסה. המסגרת הזו מסדירה את הקו העלילי לחקירה עמוקה של דינמיקות חברתיות ורגשות אנושיים בפני מצבי קשי, ומכניסה את הקוראים לתוך המאבקים האישיים של הדמויות.