דרישות רומה“ של אליזבת שופן היא מספר זיכרונות שנכתב בתחילת המאה ה-20. הספר מספר על החוויות האישיות של המחברת במשך שלושים ואחד שנה כאחות במסדר החסד של הכנסייה הקתולית. מטרתה של שופן באמצעות סיפורה היא לחשוף את הדרישות הקשוחות והתנאים הדכאניים שאיתם התמודדו נשים במנזרים, ולבחון נושאים כגון העבדות הדתית, הציות והשחרור האישי. הפרק הראשון של המספר מציג אווירה של דחיפות והתבוננות אישית עמוקה; שופן משתפת בהחלטתה לחשוף את האמת על החיים במנזר, אותו היא משווה לכלא מכוסה באהבה דתית. היא מתארת את ילדותה, שהושפעה מחינוך קתולי נחוש, ואת הדרך שהובילה אותה להצטרף למסדר. הפרקים הראשונים מביעים את אכזבתה מהיררכיה הדכאנית והחוקים הקשיחים ששלטו בחייה, כמו גם את חוויותיה בתקופת ההכשרה שלה כאחות, את מאבקיה עם הבורות ואת הדעות המקובעות שהשאירו אותה ואת חברותיה במצב של כניעה. מתחוור שמטרתה של שופן היא לא רק לשתף את סיפורה האישי, אלא גם להפעיל את קוראיה להבין את ההשפעות הרחבות של מוסדות דתיות כאלה על החופש האישי ועל הערכים החברתיים.