מונאדולוגיה של לייבניץ" מאת גוטפריד וילהלם לייבניץ היא טקסט פילוסופי שנכתב בשנת 1714. בתוך תשעים פרקים קצרים, לייבניץ מציג תפיסה מטאפיזית רדיקלית: המציאות מורכבת מחומרים פשוטים, בלתי ניתנים לחלוקה, המכונים מונאדות. מונאדות אלו קיימות בהרמוניה מוכנת מראש, שאורגנה על ידי אלוהים; כל מונאדה תופסת את היקום מנקודת המבט הייחודית שלה, ללא התערבות ישירה בין אחת לאחרת. לייבניץ מציע יקום היררכי, בו נפש וגוף מתסינכרוניזים באופן מושלם; הקיום מוסבר באמצעות יקום של חומרים מתואמים אך נפרדים, יקום שנראה גאוגני אך שנוי בניגוד לשכל הבריא.
דף ויקיפדיה על הספר זה: en.wikipedia.org/wiki/Monadology