סיפורים של יום ולילה“ מאת אלג’רנון בלאקווד הם קובץ סיפורים קצרים שנכתבו בתחילת המאה ה-20. הספר מחקר את המורכבות של הרגשות האנושיות והיחסים בין אנשים, ועוסק לעתים קרובות בנושאים כמו אהבה, זיכרון וחוץ מהטבעי. כל סיפור מתרחש בהקשר שמשקף הן את היופי והן את המיסטריה של החיים, ומזמין את הקורא לעולם בו היומיומי מתחבר לדברים המיוחדים. הסיפור הראשון, “המפגש“, מציג גבר שחוזר למקום מוכר אחרי חמישה-עשר שנים, מלא בציפייה ונוסטלגיה לאהבה העברית שלו. בדרכו חזרה אל שער הגן שבו הבטיח פעם להיפגש איתה, הוא מתמודד עם רגשותיו וזיכרונותיו מהאהבה הצעירה שלהם. פרק זה מספק את הרקע לחקירה עמוקה בנושאי תשוקה והזמן, כאשר הדמות הראשית מתבוננת הן בשינויים שחלו בה והן באהבה שעדיין מחזיקה בה בתוקף – עד שבסוף המסע היא חווה גילוי מפתיע ומרתיע.