הפרחים והגנים ביפן“ של פלורנס דו קיין הוא יצירה אשר מתמקדת בהיבטים הייחודיים של הגננות היפנית ועיצוב הנוף, ונכתבה ככל הנראה בשלהי המאה ה-19 או תחילת המאה ה-20. הספר משמש הן כהכרת בצומח העשיר של יפן, המכונה לעתים “ארץ הפרחים“, והן כמקור להכרת בעקרונות ובשיטות הגננות הייחודיות שלה. הוא בעל חשיבות מיוחדת עבור קוראים המעוניינים בפילוסופיות אסתטיות, בסגנונות גננות מסורתיים ובהשפעה התרבותית של פרחים וגנים ביפן. החלק הראשון של הספר מציג את המושג של עיצוב הנוף היפני ומבליט את ההבדלים בינו לבין סגנונות הגננות המערביים. המחברa מסביר את העקרונות הבסיסיים שמובילים את עיצוב הגנים היפניים, כגון הסימבוליזם, האיזון בין החלקים השונים של הגן וההרמוניה עם הטבע. במיוחד מודגשת התפקיד האסתטי של אבנים, מים ובחירה זהירה של צמחים ביצירת אווירות שלווה ומעוררת הרהות. הטקסט משתמש בהשפעות היסטוריות ומזמין את הקוראים להעריך את היופי של הגנים היפניים, בין אם הם גדולים מאוד או קטנים ומרשימים, ומספק בסיס להמשך בחקר סוגי פרחים וגנים מסוימים ביפן.