א טרגיקום" מאת זולט ביותי הוא מחקר פילוסופי שנכתב בשלהי המאה ה-19. יצירה זו בוחנת את היסודות של הטרגדיה וחשיבותה באמנות ובחיים, כולל את מטבע הגיבורות הטרגית ואת האיזון שבין העקרונות האישיים לאוניברסליים. מטרת הספר היא לחקור באופן עמוק את ההיבטים השונים של הטרגדיה כפי שהם מתבטאים בדמויות השונות, באמצעות מקרים אדבים מיצירות מפורסמות; כך נדונים בנושאים כמו הגורל, דילמות מוסריות והמצב האנושי. בתחילת הספר מציג המחבר את המושג של טרגדיה, ומדגיש את אופייה המרגיע אך המורכב. ביותי טוען כי אירועים טרגיים נוצרים לעתים קרובות מסיבוך בין התכונות המטבעיות של האדם לבין הלחצים שנוצרים על ידי הסדר האוניברסלי, וכי דבר זה עשוי להוביל להבנות עמוקות ולתהליך של פריקת שחרור רגשי. הוא מפרש באופן מפורש את הדו-קוטביות של הגיבור הטרגי – כאשר תכונותיו המעוררות הערצה חופפות עם חסרונות שבסופו של דבר מובילים לנפילתו. לאורך החלק הזה, הטקסט משתמש בדוגמות מהספרות הקלאסית, ומביא דמויות כמו אנטיגונה ומקבת כדי להמחיש את הדינמיקות הטרגיות הללו ואת האופן שבו מאבקים כאלה משפיעים על החוויה האנושית.