סיפוריי” של אנריקו פאנצאקי היא קולקציה של סיפורים קצרים שנכתבו בשלהי המאה ה-19. הספר משלב חוויות אישיות והרהות, כמו גם אלמנטים אוטוביוגרפיים ותצפיות של המחבר לגבי ילדותו ונעורתו, בהקשר המיוחד של הנוף והחיים באיטליה. הפרק הראשון בקולקציה מציע מבט עמוק אל זיכרונותיו הראשונים של המחבר, ומתמקד באירוע משמעותי מילדותו – אובדן אחותו הקטנה. פאנצאקי מתאר את הרקע של בית משפחתו ואת האווירה הקודרת ששררה בתקופת מחלתה ומותה, ומביא לידי ביטוי את ההלם הרגשי שחווה כילד קטן עד לצפייה בטרגדיה זו. בעת שהוא מזכיר את זיכרונות אלה, הוא מציג באופן חי וברור שילוב של תמימות, בלבול ומודעות חדה למוות, מה שנותן לסיפורים שבאים אחריו אווירה מתמקדת ומעוררת הרהות.