"The Coasts of Illusion: A Study of Travel Tales" מאת קלארק ב. פיירסטון הוא ניתוח היסטורי וספרותי שנכתב בראשית המאה העשרים. הספר חוקר את המיתוסים, האגדות וחצאי-האמיתות השזורים בספרות המסעות לאורך הדורות, ומתמקד באופן שבו נרטיבים אלה עיצבו את תפיסת האנושות את כדור הארץ ואת יושביו. במקום לבחון את העל-טבעי, החיבור מעמיק בדרכים הדמיוניות ולעיתים הפנטסטיות שבהן הסבירו בני אדם ארצות, יצורים ותופעות בלתי ידועים לפני עידן הגיאוגרפיה והמדע המודרניים. פתיחת המחקר קובעת את הטון בהזמנת הרפתקאותיו האגדיות של מרקו פולו, שסיפוריו מערבבים עובדה עם שמועות ופלא, ומשתמשת בדיאלוג המדומיין שלו עם ונציאנים כדי להמחיש כיצד סיפורי מסע הן ריתקו והן שעשעו אנשים. ההקדמה מבהירה כי פיירסטון שואף לסקור את העולם כפי שהוא מסונן דרך מיתוסים, ולחקור כיצד גיאוגרפיה, עמים, בעלי חיים ואפילו תופעות טבע כגון נהרות או אבנים עורערו או הוגדרו מחדש בדמיון. הפרקים המוקדמים מתארים כיצד מפות הציגו בעבר ארצות ממשיות ופנטסטיות כאחד, ומספרים שורה של אמונות על צורת העולם, על תכונות מיסטיות של צמחים ואבנים ועל הפלאים שיוחסו לבעלי חיים. הטקסט מדגיש את כוח הדמיון האנושי — המונע מתקווה, מפחד או מחשיבה משאלתית — בבניית עולם של פלאים שהתמיד עד זמנים מודרניים יחסית.