Wit and its relation to the unconscious
על הספר
"ההומור ויחסו ללא־מודע" מאת זיגמונד פרויד הוא חיבור מדעי שנכתב בראשית המאה ה־20. הספר מעמיק במנגנונים הפסיכולוגיים ובמשמעותו של ההומור, וממקם אותו בהקשר הרחב של תורת הפסיכואנליזה של פרויד. מוקדו המרכזי הוא בחינת אופן פעולת ההומור בנפש, הטכניקות שלו ויחסו לתהליכים לא־מודעים עמוקים יותר — והצבת ההומור לצד חלומות ופליטות פה כיצירות נפשיות משמעותיות ולא כשעשועים של מה בכך. פתיחת החיבור מתחילה בהקדמת המתרגם, הממקמת את הספר בין טקסטים יסודיים אחרים של פרויד ומדגישה את חשיבותו בהתפתחות הפסיכואנליזה. פרויד מציג את הנושא בסקר גישות היסטוריות ופילוסופיות להומור, ומציין כיצד הוגים קודמים נהגו לעתים קרובות לטפל בו כתת־קטגוריה של הקומי או נכשלו בניתוחו באופן שיטתי. הוא מבקר הגדרות קודמות ומפנה את תשומת הלב למוטיבים חוזרים כגון קיצור, משחקיות, חשיפת משמעות נסתרת ושילוב רעיונות נבדלים. לאחר מכן עובר פרויד לניתוח המנגנונים הטכניים של ההומור באמצעות בחינה מדוקדקת של דוגמאות לשוניות, במיוחד כאלה הכרוכות במשחקי מילים, עיבוי ודו־משמעות. לאורך הספר הוא משווה את מבנה הביטויים השנונים למבנה החלומות — ובמיוחד מציין את הטכניקות המשותפות של עיבוי ושל היווצרות תחליפית — ובה בעת מבדיל את ההומור בהיבטיו החברתיים והאסתטיים הייחודיים.
הערות
דף ויקיפדיה על הספר זה: en.wikipedia.org/wiki/Jokes_and_Their_Relation_to_the_Unconscious
