״Marc. Aurel. Antoninus elmélkedései״ מאת מרקוס אורליוס, קיסר רומא, הוא אוסף הגות סטואית שנכתב במאה השנייה לספירה. זהו מחברת פרטית של עצות לעצמו, החוקרת כיצד לחיות במוסר באמצעות תבונה, צדק, ריסון עצמי וקבלת סדר הטבע. ההרהורים משלבים ניסיון קיסר עם תרגול סטואי, ומתמקדים במשמעת פנימית יותר מאשר בתהילה או במזל. פתיחת החיבור מספקת סקיצה ביוגרפית קצרה של חייו ומלחמותיו של מרקוס, ואחר כך נכנסת לספר א׳, קטלוג אסיר תודה של לקחים שנלמדו מן המשפחה, מן המורים ומן הידידים (מרוסטיקוס ומאפולוניוס ועד סקסטוס ופרונטו), ואחריו תודה לאלים על הדרכה ועל הנסיבות. ספר ב׳ נפתח במצוות יומיום: להתכונן לפגוש אנשים קשים, להבחין בין גוף, נשימה ותבונה שלטת, לקבל את ההשגחה, להיצמד לחובות ההווה ולהימנע מהסחת דעת ומהבל. הפרקים המוקדמים של ספרים ג׳–ד׳ מדגישים את הדחיפות להשתמש היטב בשכל בטרם יקהה אותו הגיל, מציינים את תמותתם אף של הגדולים ביותר, מוצאים יופי בתהליכי הטבע, וקוראים לסגת אל ״המצודה הפנימית״ ולא אל מנוסות חיצוניות. לאורך כולם מדגישות המקסימות את החובה הקוסמופוליטית, את קיצור החיים, את האדישות לשבח ואת המוות כשינוי טבעי, עם הערות שוליים המציינות את התפאורות בקרב הקוואדים ובקרנונטום.