The exposition of 1851 : or, Views of the industry, the science, and the…
על הספר
״The exposition of 1851: or, Views of the industry, the science, and the government, of England״ מאת צ׳ארלס בבג׳ הוא חיבור פוליטי וכלכלי שנכתב באמצע המאה ה־19. במרכזו עומדת התערוכה הגדולה, והוא מנתח כיצד יש לארגן ולהעריך את התעשייה, המדע והמוסדות הציבוריים, תוך טיעון בעד סחר חופשי, תחרות ותמחור שקוף. היצירה מבקרת את הניהול הרשמי ואת הפוליטיקה המפלגתית, מציעה כללים מעשיים לתערוכות, ומשתרעת מתורת המסחר והארגון המדעי ועד למכונות החישוב של המחבר עצמו. פתיחת היצירה מגינה על גישתו הישירה והאישית של המחבר בהקדמה לוחמנית, תוקפת את תכסיסי המפלגות ואת קוצר ראותה של הממשלה, ומציינת עצות קודמות שנתן בנוגע לאתר התערוכה ולפרסום המחירים. לאחר מכן מבחין בבג׳ בין עקרונות אוניברסליים לעקרונות כלליים, מדגיש את כוחן של סיבות קטנות החוזרות על עצמן, ומדגים ניתוח זהיר באמצעות דוגמה פשוטה של את ומריצה. הוא טוען שהמסחר מיטיב עם כל הצדדים (כפי שממחישים דגי הסול האנגליים וחלקי הנעליים הצרפתיים), מרחיב את הטיעון לחילופי סחר רב־צדדיים, וקושר את התועלת הציבורית לחינוך חילוני ומעשי. הוא סוקר אגודות מדעיות ואת התפתחות האגודה הבריטית (ובכלל זה את הולדתה של החברה הסטטיסטית), מבקר הזדמנויות שהוחמצו לאפשר למדע להוביל את התערוכה, ומספר על מקורו של האירוע, על ההתנגדות בחוגים האופנתיים ועל מגבלותיה של ועדה שבראשה עמד נסיך. לאחר מכן באות הצעות מעשיות: כיצד לתמחר את הכניסה, לעקוב אחר מספר המבקרים באמצעות שערים מסתובבים, לשפר את הגישה, ואף להסיע מבקרים בקרונות מוגבהים; הוא מגדיר את מטרת התערוכה (חילופי דברים חופשיים), מבהיר את האינטרסים של הצרכן, היצרן והמתווך, קובע את הגבולות בין אמנות תעשייתית לאמנות יפה (למשל, תחרה לעומת פיסול), מעריך את אפשרויות המיקום, משבח את ארמון הבדולח של פקסטון, ופותח בטיעון מתמשך בעד הצגת מחירים—המגובה באנקדוטות מעולם הקמעונאות ובהתפתחות מן השווקים אל המתווכים—כדי להבטיח תחרות הוגנת ולעזור למבקרים להחליט מה לקנות.
