עבר והווה” מאת תומאס קרלייל הוא חיבור פוליטי ופילוסופי שנכתב באמצע המאה ה-19. היצירה משקפת את המצב החברתי-פוליטי באנגליה, ועוסקת בנושאים כמו עושר, עבודה והאחריות המוסרית של העשירים והעניים כאחד. באמצעות סדרה של תגובות חזקות וביקורות, קרלייל מבקש להפעיל את המוסר של זמנו בנוגע לתנאים החברתיים שבהם הם חיים. הפתיחה של “עבר והווה” מציגה את הפרדוקס שבין השגשוג של אנגליה לבין המציאות הקשה של עובדיה העניים. קרלייל מצייר באופן חיוני את המובטלים, החיים בבתי יתומים, ומשווה את מצבם לעושר שמקיף אותם, כאילו היו במצב של “קסם” הממנע מהם להנות מעבודתם. הוא משתמש באלגוריות כמו המלך מידאס והספינקס, על מנת להדגיש את הסכנות שבשטחיות ואת החובה לפעול לגילוי אמתות עמוקות יותר. חלק זה מדגיש לא רק את דחיפות הרפורמות המשמעותיות, אלא גם את השאננות החברתית וההשלכות המוסריות שנוצרות מהזנחת מצבם של שכבת העובדים.