«ריקוד המוות» מאת ז'יל קורוזה וז'אן דה ווזל הוא אוסף היסטורי של איורי חיתוכי עץ ושל פסוקים נלווים שנכתבו בראשית המאה ה־16. יצירה זו מציגה פרשנות מרשימה על הבלתי נמנעות של המוות ועל אופייה האוניברסלי של התמותה, וממחישה את השפעתה על פני מעמדות חברתיים ומקצועות שונים. הספר, שפורסם לראשונה בשנת 1538, משקף את הלכי הרוח החברתיים־פוליטיים של תקופתו, במיוחד באירופה שלאחר הרפורמציה, שבה רווחו נושאים של מוסר והמצב האנושי. הספר כולל סדרת איורים מעשה ידיו של הנס הולביין הבן, שכל אחד מהם מלווה בציטוט מקראי בלטינית ובמרובע בצרפתית. כל איור מציג דמות אחרת בחברה, ממלכים ואפיפיורים ועד אנשים מן השורה, וממחיש כיצד המוות פוגע בכולם ללא הבחנה. חיתוכי העץ משמשים הן תזכורות קודרות לתמותה והן ביקורת חברתית, המרמזת על הכשלים המוסריים של הדמויות המתוארות. הטקסט משלב יסודות דידקטיים בתחושת דחיפות, ומעודד את הקוראים להרהר בחייהם ובאופייה החולף של הקיום. בסך הכול, «ריקוד המוות» ניצב כהתבוננות אמנותית וספרותית רבת־עוצמה בשבריריות החיים ובגורל הסופי המצפה לכולם.
המרובעים הצרפתיים יוחסו לז׳אן דה וזל או לז׳יל קורוזה.