„פולקלור של האגמים והמעיינות בסקוטלנד” מאת ג'יימס מ' מקינליי הוא בחינה מפורטת של המשמעות התרבותית והרוחנית של מקורות המים בסקוטלנד, שנכתבה בשלהי המאה ה־19. חיבור מחקרי זה מעמיק בהיסטוריה ובמנהגים הקשורים לפולחן הבארות, וכן ביראת הכבוד שהוענקה לנהרות, לאגמים ולמעיינות ברחבי הפולקלור הסקוטי. המחבר בוחן את תפקידם של יסודות טבעיים אלה בחיי האדם, ומצביע על הקשרים בין אמונות עתיקות למנהגים מודרניים. פתיחת הטקסט מניחה את היסודות להבנת נושא פולחן המים, וקושרת אותו למסורות ארכאיות של פולחן הטבע, שנשזרו במנהגים הנוצריים הקדומים. היצירה דנה ביחסים שבין יסודות הטבע לתרבות הסקוטית, נוגעת באמונות התפלות של דייגים ומלחים, וכן באנקדוטות היסטוריות על טקסים הקשורים לאתרי מים חשובים, כגון בארות קדושות. מקינליי מציג דמויות שונות מן הפולקלור ומההיסטוריה הסקוטיים, הממחישות ביתר שאת את הנשגבות של המים כישות מקודשת, ומדגישות את תפקידם הכפול: הן כמעניקי שפע והן כסכנה בעיני התושבים הקדומים.