המלחינים הרומנטיים" מאת דניאל גרגורי מייסון היא מחקר שלם על המוזיקה שנכתבה בראשית המאה ה-20. הספר מתמקד במלחינים בולטים מתקופת הרומנטיזם, החל מפרנץ שוברט ועד שומאן, מנדלסון, שופן, ברליוז וליסט, וחוקר את תרומתם למוזיקה ואת המאפיינים הייחודיים של יצירותיהם. מטרת הספר היא להציג את הדרך בה האישיות המיוחדת של כל מלחין השפיעה על יצירותיו, במקביל לדיון בהתפתחויות הרחבות יותר בסגנון המוזיקלי באותה תקופה. החלק הראשון של הספר משמש כהכנת רקע לרומנטיזם במוזיקה, ומדגיש את חשיבותו כניתוק מהמסורות הקלאסיות שקדמו לו. מייסון מסביר כיצד מלחינים כמו שוברט ושומאן החלו להדגיש יותר את הביטוי האישי והעומק הרגשי ביצירותיהם, בניגוד לאופי המבנית והלא אישי של הסגנון הקלאסי. הוא מדגיש את התפתחות שפת המוזיקה באותה תקופה, כאשר המלחינים חיפשו דרכים חדשניות לבטא רגשות עמוקות, מה שסימן את תחילת מסגרת אמנותית חדשה שתגדיר מחדש את הבנת והערכה למוזיקה. הקורא מוזמן להיכנס למסע דרך הבסיסים הפילוסופיים של המוזיקה הרומנטית, ולהבין כיצד שינויים אלה בתוכן היצירות משקפים את השינויים האישיים והחברתיים של אותה תקופה.