״Memorias de un vagón de ferrocarril״ מאת אדוארדו סאמקויס הוא רומן שנכתב בסוף המאה ה־19. הספר מציע נקודת מבט ייחודית, שכן הוא מסופר מנקודת מבטו של קרון רכבת מהמחלקה הראשונה, המהרהר במסעו בנופים שונים ובמפגשיו עם נוסעים. העלילה עוסקת בנושאים של זהות, שייכות וחלוף הזמן, לצד תצפיות משונות על האנושות והחברה. פתיחת הרומן מציגה את הדמות הראשית, שהיא קרון הרכבת עצמו, כשהוא מתאר את יצירתו ואת חוויותיו שלאחר מכן, לאחר שהתעורר לחיים. הקרון נזכר בנוסטלגיה בבנייתו בצרפת, מפרט את המלאכה שהושקעה בכך ומדבר באופן מטפורי על קיומו, ובכך מעורר תחושה של תודעה. כשהוא יוצא למסעו הראשון, הוא חש גאווה במבנהו האיתן, ובו בזמן פחד והתרגשות לנוכח האפשרות לנוע ולהתחבר לעולם החיצון. תיאור הדמות הייחודית הזו מכין את הקרקע לחקירה עשירה של החיים על המסילה, ומדגיש הן את הרגעים השגרתיים והן את יוצאי הדופן שהוא עד להם במהלך מסעותיו.