עקרון היחסיות“ מאת אלברט אינשטיין וה. מינקובסקי הוא פרסם מדעי שנכתב בתחילת המאה ה-20. יצירה זו אוגדת מספר מאמרים בסיסיים על תיאוריה היחסיות, ובהם תרומות משמעותיות של שניהם, דבר שמסמן צעד מכרע בהתפתחות הפיזיקה. הדגש העיקרי של הספר הוא על העקרונות המנהלים את התנהגות האובייקטים המتحرקים, ועל מהות החלל והזמן, דבר ששינה באופן חשוב את הבנתנו לפיזיקה וליקום כולו. החלק הראשון של הספר מציג הקדמה היסטורית המתעדת את התפתחות המחשבה המדעית בנוגע למושג האטמוספירה וליחסה לאור ולתופעות אלקטרומגנטיות. הוא מספר על כישלונות מעבדתיים שערערו על הדעות המסורתיות, כמו הניסוי של מיצ’לסון-מורלי, אשר ביקש לאתר את תנועת כדור הארץ דרך האטמוספירה אך לא הצליח להגיע לתוצאות. חלק זה מכין את הקרקע להצגת תיאוריה היחסיות, ומדגיש כיצד חקרים אלו הובילו לצורך במסגרת תיאורטית חדשה, מה שבסופו של דבר הוביל להצעות החדשניות שאפיינו את התיאוריות המהפכות של אינשטיין.