Ooperin Epo
על הספר
״אופרין אפו״ מאת ויקטור אהלקוויסט הוא רומן שנכתב בראשית המאה ה־20. זהו רומן פיקרסקי קומי וסאטירה חברתית שבמרכזם הקבצן הנודע אפרים ״אופרין אפו״ להטינן, המתגורר בקהילת מורומקי רחבת־הידיים, ומתאר את תחבולותיו, חברויותיו והתנגשויותיו עם השלטון המקומי ועם המנהגים המקומיים. חברו הרעשן והראוותני ויסטין וילה, אנשי כמורה ופקידים קשוחים, ונשים כמו אנה־ליזה ואיינה אלינן הפיקחית מעצבים את גורלו. צפו להומור עממי, לצבעוניות כפרית ולעקיצות מושחזות כלפי כוחנות קטנונית. פתיחת הרומן ממסגרת את העלילה באמצעות מספר המתיישב במורומקי, עובד אצל האלמנה פרטסו (ונושא אותה לאישה), ואז מציג את פלא הקהילה: הקבצן הערמומי אפו. אנו לומדים על מוצאו של אפו בבקתה ענייה, על המקצוע שירש, על המוניטין שלו ועל תמונה פנורמית רחבה והומוריסטית של שדות הראפאקיווי, היערות, האגמים והאגדות של מורומקי, ובהם גם דג ענק מופלא שלכאורה ירה בו. פרקי בית הספר והכנסייה מלגלגים על החינוך הכפרי ועל אנשי הכמורה, ואילו סצנות קומיות קצרות עם הרופא והרוקח קובעות את הטון. ויסטין וילה — זמר רברבן שנדד ברחבי העולם — נכנס לתמונה כבעל בריתו וכבן־דמותו הנגדית של אפו; ביתו הוא ״מלון״ עלוב, ועיסוקו הצדדי כ״פרקליט״ מוביל לתביעת אבהות מגוחכת, שבה אפו, בהדרכתו של וילה, מתחמק מתשלום מזונות. המספר מציין את גורלם המר של אנה־ליזה ושל הילד, אף שתהילתו המקומית של אפו הולכת וגוברת. ״איסופי״ התבואה העונתיים של אפו נתקלים במשטר הקיצוב החדש; הוא מסתיר תבואה ומוכר אותה בחשאי, ביתו נפרץ בחיפוש, הוא מאבד את תלוש הקיצוב שלו, ובייאושו מביים ניסיון התאבדות כושל, עד שווילה מוריד אותו משם. לאחר מכן הוא מנסח מכתב תחינה למושל, איינה מנחמת אותו על כוס קפה, ובעידוד עצותיה המעשיות וחיבתה הוא חולם לטפס אל מוקדי הכוח המקומיים.
