״השטן במנזר נשים וסיפורים אחרים מימי הביניים״ מאת פרנסיס אוסקר מאן הוא אוסף של סיפורים קצרים שנכתבו בראשית המאה העשרים. היצירות מתרחשות בעולם ימי־ביניימי מסוגנן ומשלבות אדיקות, פיתוי, סאטירה ופולקלור, ועוקבות אחר נזירות, מצורעים, כמרים, איכרים וצלבנים כשהם מתנגשים בתשוקה, בצביעות ובגורל. בפתח הספר מובאים ארבעה סיפורים עזי־מבע. ב״השטן במנזר נשים״ מוזיקאי־צליין מפתה מקסים את המנזר במוזיקה אקסטטית, בטרם הוא חושף את עצמו כשטן ומטיל את אם המנזר ואת האחיות על אימה ותשובה. ״אהבה והמצורעת״ עוקב אחר אליס, שהובטחה בניגוד לרצונה לאביר תאוותני; תוכנית בריחתה עם נושא כלים צעיר נכשלת. לאחר שאובחנה כמצורעת וגורשה, היא מתחננת מאוחר יותר לנדבות בערב חג המולד, בעוד נושא הכלים רוכב על פניה עם פילגש חדשה, בלי לדעת דבר. ״כיצד גנב השטן את תיבת הקודש מכנסיית אוסברט הקדוש״ satירizes את פתיותם של אנשי הכמורה: רופא ראוותני הטוען כי מכר את נשמתו מרמה את הכומר ואת הפקיד באמצעות דחליל קש, ה״שטן״ מכה אותם כהוגן, ועד הבוקר נעלמים הרופא ואוצרות הכנסייה. ״הצלבן״ נפתח בתומאס בן החורין, איכר עדין ורב־ממדים, שמטיף משכנע אותו לשאת את הצלב; הוא עוזב את אשתו וילדיו, רק כדי לשוב ולגלות שנרצחו, ואז מוצא מקלט במנזר וכשהוא חולה אנושות אך שליו, מתכונן למות ככל שחג המולד מתקרב.