„התחושה הטרגית של החיים“ מאת מיגל דה אונאמונו הוא חיבור פילוסופי שנכתב בראשית המאה ה־20. הוא עוסק בנושאים עמוקים הנוגעים לקיום האנושי, לחיפוש אחר משמעות וליחסים שבין זהות אישית לזהות קולקטיבית, במיוחד בהקשר של התרבות הספרדית. אונאמונו מעמיק בלב החוויה האנושית ובוחן את המאבקים הפנימיים של יחידים המבקשים אלמוות ואת הטרגדיות הטבועות בחיים. פתיחת הספר מכינה את הקרקע לחקירתו של אונאמונו את משמעות היות האדם אנושי, ומדגישה את חשיבותן של חוויות מוחשיות על פני אידיאלים מופשטים. הוא טוען שעל הפילוסופיה להתמקד ב„אדם בשר ודם“ — באדם אמיתי וחי, ולא ברעיון מופשט של האנושות. הטקסט דן בפילוסופים שונים ומראה כיצד חוויותיהם האישיות מעצבות את מחשבותיהם ואת אמונותיהם. אונאמונו מציג את הקשר בין השכל לרגש, וטוען שהכמיהה לאלמוות היא דחף אנושי בסיסי המשפיע הן על המחשבה והן על ההתנהגות. מבעד לעדשה זו, הקורא מוזמן להרהר בדילמות הקיומיות שלו עצמו ובחשיבותה של הזהות האישית בתוך מבנים חברתיים רחבים יותר.