El espejo de la muerte מאת מיגל דה אונמונו הוא אוסף סיפורים קצרים שנכתב בראשית המאה העשרים. הכרך מאגד מעשיות קצרות, ריאליסטיות-פילוסופיות, על אנשים רגילים המתמודדים עם אהבה, מוות, מקרה ואמונה. צפו לדיוקנאות אינטימיים — מנערת כפר דועכת ורווק פשוט המאמץ תינוק נטוש ועד מתאבד שנושל מירושתו ודמויות צנועות אחרות — המסופרים בחמלה, באירוניה ובנשיכה קיומית. פתיחת האוסף פורשת סדרת וינייטות: אישה צעירה, מטילדה, דועכת כשחתנה מתרחק והיא מתה זמן קצר לאחר עלייה לרגל; צייד-שחקן קלפים עדין מוצא תינוק על סף דלתו, שוכר מינקת, ובסופו של דבר נישא לה בעודם מגדלים משפחה גדולה; רמון נונטו, כתוש מעיזבון אביו המלווה בריבית, מממש את הנכסים האחרונים ויורה בעצמו; נווד זקן ונערה בורחת נעשים זה לזה למשפחה עד ששיר מאהב קורא לה ללכת והוא מת בברכה; נוסע רעב לאהבה ואישה נועלים עיניים בתחנה, מכירים בייעוד סוחף, ונמצאים מתים יחד — לא התאבדות, פשוט לבבות שהתפוררו; חנווני מבילבאו המכונה סוליטניה חי שגרה לחה וחסידה ומת תוך לחישת הליטניה; בוניפאסיו, אחוז אובססיה למקוריות, לעולם אינו מוצא את עצמו — אלא אם כן, בגרסה אחת, האבהות משלימה אותו; והקטע האחרון נפתח בסוסין הקטן הבונה ביצורים בוציים כשהסצנה נקטעת.