"El origen del pensamiento" מאת ארמנדו פלאסיו ולדס הוא רומן שנכתב בסוף המאה התשע-עשרה. הסיפור מציג את מריו, פסל צעיר ושאפתן, המנווט את רגשותיו הרומנטיים בתוך מורכבות החיים והאינטראקציות החברתיות במדריד. חוויותיו בבית קפה וקשריו עם משפחה וחברים מכינים את הקרקע לחקירה מעמיקה יותר של אהבה, שאיפה ומאבקיו של אמן. פתיחת הרומן מתארת את חרדותיו של מריו ואת אי-הנוחות הגופנית שלו בעודו צופה במשפחה בשולחן סמוך ומנסה ליהנות מקפהו. הוא נמצא בחברת חברו אדולפו ומצפה בקוצר רוח לבואו של אדם בשם דון לאוריאנו, הנראה כמנטור או כדמות בעלת חשיבות בחייו של מריו. הנרטיב לוכד את התאהבותו הגוברת של מריו בצעירה בבית הקפה, ומדגיש את סערת נפשו. האינטראקציות עם באי בית הקפה השונים, ובהם חברים ומכרים נוספים, מעבירות את הדינמיקה החברתית הסואנת ואת הדיונים הפילוסופיים האופייניים לתקופה, המדגישים את הקונפליקט הפנימי של מריו בין תשוקותיו האמנותיות לרצונותיו האישיים.