סאיקיו" מאת ג'ונ'יצ'ירו טניזאקי הוא רומן שנכתב בתחילת המאה ה-20. הסיפור מתמקד בדמותו של סאיקיו, אמן טטואג' בן צעיר; מקצועו מציג את ההשפעה ההדדית שבין יופי, כאב ורצון בחברה שמעריכה מראה חיצוני ואמנות. הספר מציג באופן מעורר תשומת לב את הרגשות האנושיות והיחסים בין בני אדם. "סאיקיו" מציג עולם שבו טטואג' הוא לא רק צורת אמנות אלא גם אמצעי לביטוי עצמי בעל משמעות תרבותית עמוקה. מיומנותו של סאיקיו כאמן טטואג' מודגשת; הוא מצויר כאדם אשר מקדיש את כל חייו למקצועו, ומגלה הנאה מיוחדת בכאב שנגרם במהלך תהליך הטטואג'. השילוב המורכב בין כאב ליופי מהווה את הרקע להיכרותו עם נערה מסתורית, שפרטי גופה משכנעים אותו ומעוררים בו רצון עמוק לחיבור ולהשראה. לאורך הסיפור, האמביציות האמנותיות של סאיקיו והמצב הרגשי המורכב שלו מציעים נושאים כגון רצון, אידנטיטה והכוח המחולל שינוי של האמנות. כל אלה מספקים בסיס עשיר להתפתחות העלילה.