„הידע שלנו על העולם החיצוני כשדה ליישום השיטה המדעית בפילוסופיה“ מאת ברטרנד ראסל הוא חיבור פילוסופי שנכתב בראשית המאה ה־20. היצירה בוחנת את מגבלותיה ואת האפשרויות הטמונות בשיטה הלוגית־אנליטית בפילוסופיה, במטרה לעגן את החקירה הפילוסופית בעקרונות מדעיים ובידע אובייקטיבי. מוקד העניין המרכזי של ראסל הוא היחס בין נתוני החושים לבין המושגים בפיזיקה המתמטית. פתיחת הטקסט מציגה את ההקשר להרצאותיו של ראסל, שבהן הוא מבקש לבסס את חשיבותה של שיטה מדעית קפדנית בעשייה הפילוסופית. הוא מעריך את הטענות ההיסטוריות שהעלו פילוסופים בדבר טבעה של המציאות והידע, ומבקר אותן על שאיפותיהן המופרזות לעיתים קרובות ועל תוצאותיהן הבלתי מספקות. בכך הוא מדגיש את הצורך שהפילוסופיה תתפתח במקביל להתקדמות בהבנה המדעית, תוך שימוש בלוגיקה ובניתוח כדי להתמודד עם בעיות מורכבות שנחשבו בעבר לבלתי פתירות.