„עיצוב גנים וגני אדריכלים” מאת ו. רובינסון הוא בחינה ביקורתית של גינון נופי, שנכתבה בסוף המאה ה־19. הספר דן בעקרונות עיצוב הגנים, ובייחוד משווה בין האסתטיקה הטבעית של הגנים האנגליים לבין הגישות הפורמליות, ולעיתים הנוקשות, של אדריכלים. נראה כי מוקד עניינו של המחבר הוא החשיבות שבהרמוניה בין הגנים לסביבתם הטבעית, במקום בכפיית צורות גאומטריות מלאכותיות הפוגעות ביופי הטבעי. רובינסון יוצא בלהט נגד הנוהג לגזום עצים וליישרם כדי להתאימם לעיצובים אדריכליים, ומכנה שיטות כאלה „ברבריות” ופוגעניות באמנות הגינון. הוא מסתמך על דוגמאות ממשיות מגנים בריטיים כדי להראות שיופי אמיתי נובע מאימוץ צורות טבעיות וצמיחה ספונטנית, ולא מסימטריה כפויה. באמצעות סדרה של תצפיות וביקורות, הוא מדגיש את הצורך בהבנת הצמחייה המקומית והנוף הסובב, וטוען כי על הגנים לשמש המשך של סביבתם ולא ניגוד חריף לה. בסך הכול, הספר משמש הן כמניפסט לעיצוב גנים טבעי והן כגינוי למגמות הרווחות בתקופתו ולדרך שבה גנים מנוהלים לעיתים קרובות באופן לקוי בידי מי שאינם יודעים להעריך את הפוטנציאל האמנותי שלהם.