שירים" של ו. בי. ייטס הם אוסף שירים שנכתבו בשלהי המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. אוסף זה מציג את החקר המגוון של ייטס בנושאים כמו אהבה, هوיות והשילוב בין מיתולוגיה למציאות, ומשקף את הקשרים העמוקים שלו לתרבות ולמורשת האירית. הקוראים יגלו בו מגוון רחב של ביטויים ליריים המעבירים הן רגשות אישיות והן רגשות לאומיות, דרך הקול הייחודי של ייטס. בתחילת האוסף מצויינים מבואות של ייטס המשקפים את התבוננותו ביצירותיו הקודמות, במיוחד בהצגות כמו "הגרפינה קתלין" ו"ארץ תשוקת הלב". הוא מדבר על השינויים שעשה ביצירות אלה כדי שיתאימו להקשר התיאטרלי שבו נוצרו, ומדגיש את רצונו לתפוס את התמצית של הפולקלור והרוחניות האירית. ייטס מגיע גם לדבר על המאבקים עם האמנות ועל המורכבויות של החוויה האנושית, ומציע תמונה מרתקת של השילוב בין מציאות לדמיון שמלא את שיריו, מה שמספק רקע מעניין לכל מה שיבוא לאחר מכן באוסף.