הכניסה להיסטוריה של המדע“ מאת וולטר ליבי היא ספר היסטורי שנכתב בתחילת המאה ה-20. הספר מציג תמונה כוללת של התפתחות החשיבה המדעית, החל מתרבויות עתיקות כמו מצרים ובבל ועד ליוונים והרומאים, ומדגיש את השורשים הפרקטיים של החקר המדעי. מטרתו היא להציג את המדע כתהליך דינמי וקולקטיבי, המושפע מתרבויות שונות והקשרים ההיסטוריים. החלק הראשון של הספר עוסק בחשיבות הפרקטיקות המדעיות בתרבויות עתיקות, במיוחד במצרים ובבל. הוא מסביר כיצד חברות אלה פיתחו מערכות מדידה ושעון בסיסיות, כמו השבוע בן שבעה ימים והחלוקות של המצפן, מתוך צורכים פרקטיים. הטקסט מדגיש כי הבנת האסטרונומיה, הגאומטריה והרפואה נוצרה בעיקר ממאמצים לפתור את הבעיות שניצבו בחיי היומיום, מה שסלל את הדרך להתפתחותה של המדע כסיפור מתמשך המתקשר באופן עמוק להתפתחות האנושית ולצרכים החברתיים. פרק זה מסדיר את הבסיס לחקר ההתפתחות המדעית שנעשה בהמשך, ומדגיש את ההמשכיות והאינטרקציות שבין התהליכים המדעיים לאורך ההיסטוריה.