"Der deutsche Durst: Methyologische Skizzen der deutschen Kulturgeschichte" מאת מקס באואר הוא חיבור בהיסטוריה תרבותית שנכתב בראשית המאה העשרים. יצירה זו בוחנת היבטים שונים של תרבות השתייה בגרמניה, ומעמיקה במנהגים היסטוריים ובמשמעותם של משקאות כגון יין-דבש, בירה ויין בחברה הגרמנית. הטקסט מבקש לבדר ולחנך את הקורא ההדיוט, ומציע תובנות על האופן שבו משקאות אלה עיצבו טקסים חברתיים והתכנסויות קהילתיות לאורך הדורות. ראשית הספר דנה בחשיבות היסודית של השתייה בתרבות האנושית, ומציעה כי מעשה השתייה הוא חוויה אנושית ראשונית, הנלמדת לפני כישורים אחרים כגון האכילה. המחבר מדגיש כי השתייה, בייחוד במסגרות קהילתיות, מילאה תפקיד חיוני בעיצוב יחסים ומבנים חברתיים, כפי שעולה מתיאורים חיים של כינוסים גרמאניים קדומים שבהם שתו יין-דבש. הנרטיב מציג נושאים של רֵעוּת, מסורת והגומלין בין שתייה חגיגית ובין ההיבטים האפלים יותר של ההתנהגות האנושית, ומכשיר את הקרקע לבחינת מנהגי השתייה הגרמניים לאורך ההיסטוריה.