הנוחות המתוקה שבחוסר פעילות: סצנות מחיי ונציה במאה הקודמת“ מאת אנטוניו קצ’יאניגה היא סיפור היסטורי שנכתב ככל הנראה בשלהי המאה ה-19. הספר מתעד את חיי ונציה במאה ה-18, ומתמקד בחיפושים האמנותיים של שני גברים צעירים – ויטורה ולדריגו ואנטוניו קנובה – אשר יוצאים לדרך אל העיר בחלומות על שם והצלחה אמנותית. הספר מציג באופן חיוור את הנימוסים החברתיים, השאיפות האמנותיות והנוף המרהיב של אותה תקופה, משתלב בכך באווירה התוססת של ונציה. הסיפור מתחיל במאה ה-18, ומביא לידי ביטוי את ההבדלה בין העולם האמנותי התוסס של ונציה לבין החיים הפשוטים של הכפר. שני בנים בני ארבעה-עשר, מלאי כישרון אך עניים מבחינה כלכלית, יוצאים לדרך אל ונציה – העיר המפורסמת בגלל חן האמנותי שלה. במהלך הנסיעה, הם מלאים בהתרגשות וחלומות לפתוח את הפוטנציאל האמנותי שלהם. הטקסט מביא לידי ביטוי את ההתלהבות הצעירה שלהם, לצד תיאור מפורט של הנוף סביבם, ומצייר באופן חיוור את הקסם של ונציה וההשפעה שלה על הקהילה האמנותית. הקורא מקבל את הבטחתו של סיפור המחקר את השילוב בין האמביציות הצעירות לבין המורשת האמנותית של ונציה.