האפסטולים" של ארנסט רנאן הוא ספר היסטורי שנכתב בשלהי המאה ה-19. יצירה זו חוקרת את התקופה המכרעת בהתפתחות הנצרות לאחר מות ישוע, ומתמקדת בפעולותיהם ובהתפתחויות של האפסטולים הראשונים ובגדלת הכנסייה הנוצרית. מטרת הטקסט היא להציג באופן אנליטי את האופן שבו לימודי ישוע והשפעתו קיבלו צורה דרך חסידיו בשנים שלאחר קימותו מהמוות, במיוחד בהקשר לתרומותיהם של אישים כמו הקדוש פאולוס. בתחילת הספר מוצג ההקשר של אחרי צליבת ישוע, ומודגש הייאוש הראשוני של תלמידיו. הטקסט מתאר את מאבקם להבין את המשמעויות של מותו, ואת התהליך שבו החלה להתפתח אמונתם בקימותו מהמוות – אמונה שנעשתה היבט מרכזי באמונתם. רנאן מציג את הרעיון שבעוד תלמידיו היו בתחילה משותפים בצער העמוק, אהבתם ונאמנותם לישוע סייעו להם לפתח אמונה מחודשת שהוא ימשיך לחיות. זהו הרקע לחקירה של הכוחות שהגדירו את התפתחותה הראשונה של הנצרות, ושל התפקיד של האפסטולים בהפצת מסרה.