„Les apôtres” מאת ארנסט רנאן הוא תיאור היסטורי שנכתב בסוף המאה ה־19. הוא משמש כספר השני ביצירתו המקיפה יותר של רנאן, „Histoire des Origines du Christianisme”, ומתמקד בתקופה שממותו של ישו ועד לשליחויותיו הראשונות של פאולוס הקדוש. הטקסט מעמיק בהיווצרותה ובהשפעתה של הכנסייה הנוצרית הקדומה, וכן בתפקידים המשמעותיים שמילאו השליחים בתקופה מכרעת זו בתולדות הדת. פתיחתו של „Les apôtres” מכינה את הקרקע לבחינת האירועים שלאחר מותו של ישו, החל ב־4 באפריל 33 לספירה. רנאן מתאר כיצד השליחים, מונעים מתורתו של ישו ומתחייתו הנטענת, מתחילים להתארגן ולהפיץ את אמונתם למרות האתגרים והמצוקות. הוא מדגיש את חשיבות חוויותיהם של השליחים בירושלים, את אמונתם הגוברת בתחייה ואת הצעדים הראשונים שהם נוקטים לקראת הקמתה של הקהילה הנוצרית הראשונה. תקופה זו של פעילות חושפת כיצד הכנסייה הקדומה גיבשה זהות נבדלת מן היהדות, ומרמזת על השליחויות המרכזיות שיבואו בהמשך בהנהגתו של פאולוס.