ספר התה" של לו יוא הוא מחקר מיוחד שנכתב בין השנים 760 ל-762 לספירה, במהלך תקופת שושלת טאנג בסין. יצירה זו מהווה את המחקר המערכתי הראשון הידוע בעולם על התה ותרבות התה. הספר מורכב מעשר פרקים וחוקר הכול – המקורות המיתולוגיים של התה ושיטות גידולו, טכניקות הפקתו וההשוואות בין אזורים שונים. עבור לו יוא, התה סימל את ההרמוניה והאחדות המיסטית של היקום, והוא תיקף את השיח הדתי של זמנו בהתבסס על המסורות הבודהיסטיות, הטאואיסטיות והקונפוציאניות.