„Runokirja : Valikoima tekijän laulurunoudesta“ מאת איינו ליינו הוא קובץ שירה לירית שנכתב בראשית המאה ה־20. הוא מאגד המנונים לאומניים, בלדות מיתולוגיות, נופי עיר ושירי אהבה אינטימיים לכדי חזון מוזיקלי ועשיר בדימויים של הזהות הפינית. הנושאים נעים מחירות ואומץ אזרחי ועד לעונות השנה, לטבע, לזמן ולמוות, ולעיתים קרובות נשענים על הקלוולה ועל אגדות עם לצד החיים בני הזמן. פתיחת הקובץ עוברת מקנטטה אביבית הקוראת לפינלנד להתעורר ולזרוע חירות, לאגדה על חסד אלוהי ולחלום נעורים על אומה צודקת; לאחר מכן היא משרטטת דיוקנאות (איבסן, אלקסיס קיווי) וסצנות הלסינקיות חיות בערפל ובכפור. השירים הפוליטיים מגינים על חופש הביטוי ומתמודדים עם סערה ותקווה, ואילו היצירות הצפוניות מעלות באוב את הקיץ הקצר של לפלנד ואת להט הזוהר הצפוני. סדרת בלדות ועיבודים מחודשים של סיפורים מיתיים—על מריאטה, אילמרינן, ויינמיינן, אימטרה ויצור הים איקו־טורסו—ניצבת לצד שירים אפלים יותר על טואונלה, נקמה וגורל. צלילים נשגבים אלה מאוזנים בשירי טבע ואהבה רכים, בקולות כפריים ובקולות מן הדרכים, וביצירות מהורהרות; הקטע מסתיים בעלמת היער טלרבו המזמינה את הנווד להיכנס אל היער.