Pajarin poika מאת איינו ליינו הוא מחזור שירים נרטיבי המושתת על פולקלור קרלי, שנכתב בתחילת המאה העשרים. הספר עוקב אחר יורש אחוזה עריץ המתעלל בכוחו בבנות הכפר, אחר פנייה של הקהילה לסמכות רחוקה, ואחר אהבה נידונה המסתיימת בנקמה אלימה. בין שני אגמים קרליים גונחים האנשים תחת בנו של הפאיארי, התובע את "ליל הבכורה" של כל כלה. איליה, איכר גאה המאורס לסוניה, אוסף שליחים לבקש רחמים מאוּקו קרוּנוּ, הריבון המגולם, אך מוצא מעט עזרה; הוא חומק ושב לביתו. מערכון ליד הקבר נותן קול חרטה לפאיארי המת, הרדוף בבנו ששחרר. על החוף מבשרות שלוש ברבורים על נעוריה המתוקים של סוניה ועל מותה הקרוב; איליה מגיע אליה, ואחרי הבטחה רכה לברוח אל היער הם חולקים ליל אהבה אחד. ביום ראשון גדול, כשהשניים כורעים להינשא, רוכב בנו של האדון אל הכנסייה, וכשנסכל הורג את סוניה. איליה והכפריים רודפים אחריו על פני מצרים ואיים; הוא מציע זהב, אך איליה מסרב, וההמון סוקל וקובר את הרוצח עם סוסו. בלילות הלבנים של הקיץ שב הנבל כרוכב חסר מנוח מעל המים, זעקת אשמה ואבל מתמשכת.