A preface to morals
על הספר
„הקדמה למוסר“ מאת וולטר ליפמן היא יצירה בפילוסופיה חברתית ומוסרית שנכתבה בראשית המאה ה־20. היא בוחנת את אובדן הוודאות והסמכות הדתיות בעידן המודרני, את הריקנות העלולה לבוא בעקבות ההשתחררות מן האורתודוקסיה, ואת הצורך למצוא הומניזם אמין וממושמע שינחה את ההתנהגות בעולם חילוני. ליפמן בוחן מדוע הן חוסר האמונה המנצח והן השיבה הנוסטלגית אינם מצליחים לספק, ומדוע החיים המוסריים דורשים יותר מטעם, ממצב רוח או מאופנה. פתיחת הספר עוקבת אחר „בעיית חוסר האמונה“: אלה שאינם מעוגנים עוד באמונת אבותיהם חשים חסרי כיוון למרות החירויות החדשות שנפלו בחלקם, ונבואת הגאולה הליברלית אכזבה, והותירה אנשים פתיים בעצבנות ונוטים להתפתות לכתות חדשות. ליפמן מציב זו מול זו הגדרות מחודשות של האל בידי המודרניסטים (מופשטות, סמליות או מטפיזיות), החסרות סמכות משכנעת, ואת דרישות הפונדמנטליסטים לעובדות היסטוריות מילוליות; הוא מראה כיצד הראשונות אינן יכולות לקיים את דבקות ההמונים, בעוד שהאחרונות, בהיעדר פוסק מוסכם ובטוח, קורסות לפילוג—ובכלל זה הביקורת הקתולית. הוא טוען שהביקורת הגבוהה ו„פענוח“ כתבי הקודש (למשל, הפיכת האלמוות לאידיאל אפלטוני) שוללים מן הדת את הוודאות ואת האישור החיצוני שבעבר ניחמו, ציוו ואיחדו מאמינים מן השורה. לבסוף הוא מתווה את „החומצות של המודרניות“: אנלוגיות פוליטיות משתנות לאלוהים, עיור, ניידות, חידושים המונעים בידי התקשורת ואובדן ציוני הדרך המוכרים—כל אלה מכרסמים באדיקות; התסיסה הפונדמנטליסטית נראית כפיצוי חרדתי על ביטחון שכבר דעך.
