Lintukoto : Muutamia päiväkirjan lehtiä
על הספר
"לינטוקוטו" מאת יואל להטונן הוא אוסף רשימות יומן שנכתב בראשית המאה העשרים. זהו הגות לירית, הומוריסטית בעדינות, על בדידות וטבע, העוקבת אחר מספר בגוף ראשון המתייחס למפלטו הזעיר באי שעל שפת אגם כאל בן לוויה אהוב, תוך שהוא חולק סצנות ביתיות עם אשתו. הרשימות שוהות על הנאות העבודה הפשוטה, המאבק להשתיק את רעש המודרניות, והפליאה המרוממת שבפרטים הקטנטנים של הקיץ. פתיחת היצירה עוקבת אחר שובו האביבי של המספר ל"ארץ הציפורים" שלו, תחילה בהשוואת האיחוד שלהם למפגש מביך עם אהובה ישנה, לפני שהחיבה מתלקחת מחדש עם הוריק הנוף. הוא מספר על אפיזודה קומית-קודרת של חורף הרס בידי חולדות — שדמיינן כאילו זומנו על ידי חלילן מהמלן — שקרעו מצעים, רוקנו שק קמח מקורת הגג, כירסמו פנסי נייר והשאירו כמה מתות בתוך חבית. לאחר מכן הוא משרטט את סביבת האי ואגדותיו, נזכר בדייג הבודד שהיה בעליו לפני שמת בסאונה, ומסביר כיצד הפך את המקום ל"מנזר" שקט משלו: מעט עיתונים, הרבה קריאה והתבוננות, נטיעת עצי פרי, סלילת שבילים וחיפוש שלווה. לאחר שבועות של רוחות קרות הוא חולם על שדון בשם קריק ועל "הרמוניית רוח", מתעורר נרגש, ויוצא החוצה למצוא שהקיץ הגיע סוף סוף — עצי תפוח בפריחה מסנוורת, עלים ירוקים רעננים נוצצים מגשם, ומקהלת שירת ציפורים ממלאת את החצר.
