הסוטרות של הוודאנטה עם הפרשתו של שאנקראצ’אריה“, בתרגומו של ג’ורג’ תיבוא, הן טקסט פילוסופי שנכתב בשלהי המאה ה-19. יצירה זו מכילה את הלימודים הבסיסיים של הוודאנטה, לצד הפרשה המקורית של שאנקראצ’אריה, דמות מרכזית בפילוסופיה ההודית. היא עוסקת במושגים בסיסיים בנוגע למטבע המציאות, לברהמן ולאני, ומציגה בחינה מעמיקה של היחס בין הנשמות האינדיבידואליות לאבסולוט. בתחילת הטקסט מודגשת החשיבות של יצירות ברהמניות שונות אשר חיוניות להבנה השלמה של הוודות, במיוחד המערכות של מימאמסה – בפרט פורבה ואוטטארה מימאמסה – אשר מערכנות את הידע הוודי. הטקסט מסדיר את הבסיס לדיון בכך שבאיזה אופן הסוטרות של הוודאנטה מציעות פרשה עקבית של האופנישדות, אשר חוקרות לימודים פילוסופיים עמוקים בנוגע לברהמן. המבוא מדגיש את החובה שבפרשות כדי להבין את הטקסטים הללו, ומעיד על עומקו ומורכבותו של הדיון הפילוסופי של שאנקראצ’אריה, אשר יתפרט בפרקים הבאים.